יום חמישי, 15 בספטמבר 2016

לקראת העשור הרביעי בחיי


אימא שלי ילדה אותי בערב ראש השנה. רגע אחרי שסיימה לבשל ולהכין את הבית לחג, רגע לפני שהשנה החדשה הגיעה- הגעתי אני. ומאז ראש השנה זה החג האהוב עליי ואני מרגישה בו חגיגית יותר מכולם.

היום אני בת 31. אין ספק שהמספר הזה מעלה בי תחושות מעורבות אבל אני גאה בו. על אמת. מרגישה שהגעתי למקום טוב עד עצם היום הזה. הכי אני אוהבת את השערות הלבנות שלי (ספרתי כבר 5!), אלו שמופיעות בשקט, אחת-אחת, מתגלות אחרי שוך הסערה בין קווצת תלתלים שנפרמה לה. אני אוהבת אותן כי הן מסמלות עבורי את הדיוק של הזמן, של הגוף ושל הנפש. כולי תפילה שבעוד כך וכך שנים אתפאר גם אני ברעמת תלתלים כסופים וקמט של צחוק בזוית העין.


היום אני בת 31 ויש לי עסק. ועסק- זה וואחד עסק. העסק הזה מעסיק אותי המון. אני מתפתחת בו, לומדת על עצמי בתוכו ומשתדלת מדי פעם להסתכל עליו מהצד, לראות איך הוא גדל, איך הוא לומד לדבר וללכת. אני גאה בו, אני גאה בעצמי כשאני בו. מגשימה חלומות גדולים וקטנים דרכו. לפעמים, העסק הזה מוביל אותי יותר משאני אותו. דרך ההתפתחות שלו אני רואה דברים שלא ראיתי, חווה חוויות שלא הכרתי, מאותגרת. העיסוק הזה משקף לי מקומות בעצמי, גם כאלה שפעם הדחקתי או סירבתי להודות בקיומם. הוא מראה לי מי אני- מה אני יודעת לעשות? ממה אני נהנית? איפה קשה לי? פתאום דברים שלכאורה היו ברורים לי מתבררים כלא-פתורים, נסתרים. התמונה מתבהרת ומתכהה ומתבהרת שוב.
היום אני בת 31 ואני מבינה כמה זוגיות היא דבר מורכב. לפני זמן מה קראתי סיפור על זוג קשישים מאוהב ומה שזכור לי מכל הסיפור הזה אלו 2 מילים: יום-יום. וזה כל כך מדויק. על זוגיות צריך לעבוד יום-יום. זה מתחיל בלא לפספס נשיקת בוקר טוב, וזה נמשך בלשבת ביחד בערב אחרי שהילדים נרדמו ולצחוק על משהו שקרה בבוקר. היום שזורם לו בטבעיות- בוקר, צהריים, ערב, השגרה שבולעת, שמשכיחה- כל אלה הופכים את כל הקטע של הזוגיות לעניין לגמרי לא פשוט. אין פה טריקים, אין קסמים. צריך לעצור, להתעניין, להסתכל, לגעת, לחייך. שמתם לב להבדל בין "יומיום" ל"יום-יום"? הסוד הוא לא לתת לזה לשקוע בנבכי היומיום, אלא לעבוד על זה יום-יום.

היום אני בת 31 ואני עדיין אוהבת לתת ולקבל מתנות, ממש כמו ילדה קטנה. איכשהו אני תמיד מוצאת סיבה למתנה- כי בעצם למה לא? אני מתרגשת מעטיפות מרשרשות, סרטים מסולסלים בצבעים מטאליים ואריזות צבעוניות משמחה. מתנה היא סימן שחושבים עליי, שיודעים מה אני אוהבת, שמכירים אותי. כשאני נותנת מתנה אני בעצם אומרת: 'חשבתי עלייך, רציתי לשמח אותך'. אני לא אוהבת לקבל או לתת במתנה בגדים או נעליים (הסבר יינתן בפוסט נפרד על אמונות תפלות) וגם לא אוכל (חוץ ממרציפן שתמיד משמח אותי) ומוצרי טיפוח. סיכה יפה, פרח ריחני או משחק קלפים חדש ישמחו אותי מאוד.




 היום אני בת 31 ואני מאותגרת מהחיים האלה. משתדלת להחכים בהם, לראות את הטוב. מודה על אור עיניים, חבר או שניים, על צחוק של ילד ושמי התכלת. על מה שיש לי בעולם.


היום אני בת 31, וכמו כל חובבת מילים מושבעת אני אוהבת ברכות. יש משהו במילה הכתובה שהופך כל ברכה למשהו אמיתי, מוחשי, בר השגה. אני אוהבת לכתוב ברכות לאנשים יקרים, עם כמה מילים מתוך שיר מלא במשמעות ולב קטן בפינה, או בלון.
אז לרגל יום הולדתי הלועזי שחל היום והעברי שחל בערב ראש השנה אני רוצה לפנק אתכם בהגרלה סופר שווה! כדי שגם אתם תוכלו לכתוב ברכה לשנה החדשה למי שאוהבים. עם שיר ולב, או כוכב.
**הגרלה**

אז מה עושים כדי לזכות?
חבבי את "אם ובד- מתנות שמבינות בנות", תייגי חבר/ה אהוב/ה וכתבי לו/ה ברכה בתגובות ותוכלו לקבל 2 מארזי רביעיית איגרות לשנה החדשה! ההגרלה תיערך ב-19/9/16. בהצלחה!
ואם אתן רוצות להיות בטוחות שמארז הברכות יהיה בידיכן תוכלו לרכוש אותו עכשיו במחיר חג בחנות החדשה שלי. לרכישה הקליקו: https://market.marmelada.co.il/products/3853993259
במארז איגרות הברכה 4 כרטיסי ברכה בצבעוניות מתוקה ועט תואם.
הברכות מודפסות על גבי נייר איכותי, וארוזות יפה-יפה.



יום שלישי, 30 באוגוסט 2016

צא ולמד

צֵא וּלְמַד  (דברים כו, ה)

היום הראשון ללימודים ריגש אותי מאז ומתמיד. בתור ילדה הייתי עוברת שוב ושוב על הספרים, בודקת שהעטיפות מהודקות ועל המדבקות מתנוסס שמי, בכתב הכי יפה שאפשר. את הקלמר הייתי פותחת שוב ושוב לוודא שיש בו את כל מה שצריך- שהעיפרון מחודד, שהמחק נקי. לא היה בי שום חשש או אכזבה שהחופש נגמר. להיפך- החופש הספיק לי ורציתי לחזר לשגרה, ללמידה שתמיד הייתה אהובה עליי. לקראת סוף החופש סיכמתי לעצמי בראש מה עשיתי בחודשיים האחרונים ובדרך כלל הייתי מרוצה.
גם עכשיו, כשמגיע היום הראשון בחודש ספטמבר משהו בי מתכונן, מצפה, כאילו הייתי עדיין אותה ילדה שמכינה לעצמה את החולצה הכחולה והג'ינס הכי חגיגי בארון ולצידם גרביים נקיות ונעליים מצוחצחות.
אבל היום, כשאני כבר גדולה, אימא, וגם מורה, משהו בי מבין מה זה אומר להיות חלק ממערכת החינוך. והתובנה הזו מפזרת את אבק התמימות, מעכירה את האווירה. אז נכון, יש אלטרנטיבות מדהימות שכל כולן ממוקדות בילד, בנקודת המבט שלו, בסיפוק יצר הסקרנות והאהבה הטבעית כל-כך ללמידה - אבל זה לא מספיק. עלינו לעודד את הילדים שלנו ללמוד, לדעת, לגלות, ובעידן שבו אנו חיים אין פשוט מזה. דר' גוגל ישמח לענות על כל שאלה. מרחבי האינטרנט העצומים מלאים בידע כה נרחב ומפורט שלעיתים לא ברור איך הסתדרנו בלעדיו קודם. הלמידה היא מפתח לעצמאות, לביטחון, היא קרקע להשראה, לצמיחה. היא פותחת לנו שער אל עצמנו וחלון למה שמחוץ לנו. מקומם אותי לראות שמסגרות ששמו לעצמן את הלמידה כערך עליון מוגדרות כ'אלטרנטיבה' ולא כ'מיינסטרים'. זו בעיה (בלשון המעטה) ששיקולים כמו כסף, התייעלות, ותק, תוצאות ומדדים מעצבים את הדרך ומקבעים צורת מחשבה ישנה שכבר אינה תואמת לצרכים ולרצונות של המאה ה-21. זה מקומם אותי בתור אדם, מתסכל אותי בתור אימא ומביך אותי בתור אשת חינוך.
כשהייתי ילדה, הדברים (לפחות מנקודת המבט שלי) היו פשוטים יותר.

וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה ... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח', ו-ח)

למרבה הפלא (או שלא) פרשת השבוע היא פרשת "עקב" העוסקת גם היא בתוצאות. למען האמת משה, שמוסר את דברי ה' אומר בפירוש לעם ישראל: תתנהגו יפה- תקבלו. לא תתנהגו יפה- לא תקבלו. רגע לפני שהם נכנסים לארץ ישראל הוא עוצר אותם ואומר: 'זוכרים כמה רע היה לנו בגולה? כמה קשה היה וכמה רצינו להגיע לארץ הנכספת? וזוכרים מה הבטחתם לעשות כדי שיהיה אחרת?.
העצירה הזו רגע לפני, ההבהרה הזו, התזכורת הקטנה להבטחה- כמה זה חשוב לעשות את זה עכשיו, רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים. לפנות את הזמן שלנו ולשבת עם הילדים (או עם התלמידים) שלנו, לנסות לשחזר יחד את רגעי הקושי והאתגר ולהבין איך אפשר להתגבר עליהם. ובסוף לנסות ממש לדמיין איך הדברים יראו כשזה יצליח לנו- מה יהיה שם בדיוק שיסמל את ההצלחה?
הילדה מתקשה בחשבון? בואי נדמיין יחד, בדמיון הכי פרוע את שיעורי החשבון, את המורה, את המבחן. בואי נראה איך תרגיל החשבון הכי מסובך- עם הנעלמים, השברים והמשוואות- נפתר כמעט מעצמו.
הילד לא מצליח עם אנגלית? בוא נדמיין ביחד איך הוא שר באנגלית, מבין את הסרט שיש עכשיו בטלויזיה, יושב וקורא חוברות קומיקס באנגלית בקלי קלות והכול פשוט זורם.
עכשיו, כשהדמיון מגובש, כשהרצון נאמר- קל יותר להגיע למטרה. נכון, עדיין תהיה דרך והדרך תהיה מאתגרת ותדע ימים יפים פחות, בדיוק כמו עִם בני ישראל, אבל הרצון שם- loud and clear. הוא המגדלור שמראה לנו את הדרך.
כל אחד רוצה להצליח. אולי לא חשוב לי לקבל 90 או להיות חביב המורה אבל להצליח- אני רוצה. להבין- אני רוצה. לדעת- ודאי שאני רוצה. בעצם, אני ומשה די דומים בדרך החשיבה שלנו. כפי שהיה לו חשוב לעצור ולהזכיר לעם ישראל שהם ורק הם אחראים למעשים ולהשלכות שלהם, כך גם אני מאמינה בתור אימא, בעלת עסק ומורה שאין פה קסמים. את תעבדי, תשקיעי, תרצי- תצליחי. וההצלחה שלך- היא שלך.

"כשאתה רואה מישהו נועל את מגפיו הכבדים, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהרפתקה הולכת להתרחש" (פו הדב, א.א מילן)

השבוע האחרון לחופש כבר פה ואיתו שנת הלימודים החדשה שמציצה מעבר לפינה. בין אם ילדכם ממשיך עם המורה והחברים המוכרים לו או הילדה עולה לכיתה א'- ההתרגשות בשיאה. משנה לשנה אני מגלה שהזמן הזה מוקדש, לא רק אצל התלמידים שבינינו, להתארגנות, להתחדשות, לחישוב מסלול מחדש. הרגלים שנשכחו מתהווים מחדש, גבולות שהיטשטשו מוגדרים לאט. בגדי ים וגופיות מפנים את מקומם לתלבושת אחידה. המלצות על ארוחות צהריים קלילות ומזינות הופכות לא רלוונטיות וחיפושים אחר הסנדביץ' המושלם תופסות את מקומן באלגנטיות.
עבורי, תחילת שנה זהו זמן מצוין להתבוננות. על השנה שחלפה ועל זו שתבוא. בימים אלו ממש אני עובדת על תכנית לשנה הבאה- מציינת לעצמי תובנות קטנות, משתדלת לזכור הצלחות וללמוד מניסיונות שפחות עבדו. זהו תהליך מרגש, ממקד ולא תמיד פשוט.
ברוח ההתחדשות אני מזמינה אתכן להנות מ-10% הנחה ברכישת מחברות מגונדרות, לוחות ממו, פנקסים מעוצבים וכל מה שיכול לעזור לכם לעשות סדר במחשבות לקראת השנה החדשה (המבצע בתוקף במהלך חודש ספטמבר, ברכישה טלפונית 0522695224 או בתיאום מראש במטולה).

ואם כבר מדברים על סנדביצ'ים, אני מתכבדת להזמין את אלונה הוטר, בלוגריסטית אוכל ומשפחה, אם ורעיה בגליל העליון, קיבוצניקית בעבר ובהווה ואישה מדליקה באופן כללי. את אלונה הכרתי בזכות אהבתה ללייף סטייל ודברים יפים, היא פרגנה לי ואני קראתי בחדווה את סיפוריה על איך זה להיות אימא למתבגרת (נכון, אני עוד לא שם, אבל שווה להתכונן מראש).
נפגשתי עם אלונה כדי לבדוק איך היא מכינה את עצמה ואת ילדיה לשנה החדשה- ותופתעו על מה היא בחרה לספר לי..
אז אם חשקה נפשכם בסנדביץ' חלומי לילד הבררן או פינוק של בוקר לנסיכה אנינת הטעם או שפשוט בא לכם לפנק את עצמכם- תקראו את אלונה. היא יודעת סנדביץ' טוב מהו.

וזו אני בכיתה ב'. שורה שנייה משמאל. חמודה וחייכנית. 


יום שני, 15 באוגוסט 2016

ככה זה כשיש שניים

זוגיות היא דבר מעניין. מצד אחד ישנה שאיפה תמידית להיות עם מישהו שיחשוב- מה יחשוב, שידע- שאני הכי-הכי בעולם והוא בחר בי מרצונו החופשי ואני בחרתי בו מכל הלב והנשמה. מצד שני... ישנו הרצון הטבעי שלנו להיבדל, להיות ישות נפרדת ועצמאית בתוך הדבר הזה שנקרא זוג.

זוגיות היא עניין מאתגר. לא פשוט לחלוק מרחב משותף עם אדם שונה ממך- לפעמים יותר, לפעמים פחות. מצד שני, אמרו כבר לפניי כי לא טוב היות האדם לבדו- אין דבר מנחם יותר מלדעת שיש זרועות לחזור אליהן אחרי יום עמוס.
זוגיות היא דבר יומיומי אבל אוי לנו אם נשכח להתייחס אליה בכל יום.

זוגיות היא דינמית, קובייה הונגרית שמשנה את רצף צבעיה בכל תזוזה. אני לא המבריקות האלה  שבסיבוב אחד או שניים מצליחים ליישר קו עם רצף הצבעים אבל אני שמחה על כך- זה משאיר אותי עם הצורך לנסות להשתפר כל הזמן.

זוגיות היא רהיט מורכב ומלא חלקים שמגיע בלי הוראות הרכבה ואולי גם איזה בורג חסר.
רק התבוננות מהזוית הנכונה, תשומת לב לחלקים הכי קטנים ונכונות להקשיב לרעיונות של השני/ה יביאו לתוצר המוגמר. אבל כמו כל רהיט שמדי פעם נשרט, נחבל, נגרר, כך גם הזוגיות דורשת הסתכלות מחדש מדי פעם, תיקון פה ושם, שיוף עדין, חיזוק.

מתרגשת לקראת ט"ו באב האהוב, מלא הקסם והיופי. לרגל חגיגות האהבה אני מזמינה אותך להנות ממבצע של 1+1 על כל זרי הפרחים לראש ולהתקשט לכבוד החג היפה הזה. כי ככה זה כשיש שניים.

*המבצע תקף עד יום ראשון 21/8 או עד גמר המלאיתוכלו לבחור מהגלריה פה
*ברכישה טלפונית 0522695224.
*משלוח לכל חלקי הארץ. 




יום ראשון, 17 באפריל 2016

אפטר שוק

אז פורים חלף עבר לו והגיע הזמן להוריד מסכות.

בעצת חברה מבינה עניין החלטתי להצטרף לטרנד הצהוב ולכתוב כמה דברים על עצמי. מוכנים? אז ככה-
1.       בתעודת הזהות אני רשומה כ"מירי". אף פעם לא אהבתי את השם (ימחלו לי כל ה"מירי" באשר הן). בגיל 17 חבר קרא לי מרים. אהבתי, וזה נשאר. מאז אני יכולה לזהות בקלות אם אתם חברי ילדות או חברים מחיי הבוגרים.
*את ה-י' בין ה-מ' ל-ר' הוספתי בעקבות עצה מדוד שלי שהמליץ לאזן את הרוחות. אני בעד איזון אז הוספתי.
2.       יש לי בחילות בנסיעות ואני שונאת ריח של ריפוד של אוטובוסים.
3.       אני גם לא יכולה לסבול ריח של דלק.
4.       ריח של גויאבות, לעומת זאת, הוא תענוג לנחיריי.
5.       אני מעדיפה גיר ידני. לא נעים לומר אבל אני אוהבת לנסוע מהר. גם כי אני תמיד מאחרת וגם כי זמן כביש הוא זמן מבוזבז בעיניי.
6.       אני לא מבינה אנשים שהולכים לאט.
7.       אני ואדיר הכרנו במסיבת פורים מה שאומר שממש עכשיו ציינו עשור להיווסדנו. אני השקעתי בתחפושת של רקדנית מהסרט FAME כולל חותלות צהובות, בגד גוף סגול מבריק ומגני זיעה והוא.. פשוט התלבש. זה שבה את ליבי.
8.       יש לי חולשה לרקדנים.
9.       למען האמת, בגיל ההתבגרות הייתי חברה בלהקת "פרנציפ" שהיא כמו צעירי תל-אביב, רק של עכו. יחי ההבדל הקטן.
10.    יש לי שני ילדים: זוהר ורונה. השם זוהר התגלה לי בחלום כשהייתי בחודש שביעי (נשבעת!) והשם רונה חיכה בסבלנות עד שהגיעה ההודעה שיש לי בת בבטן.
11.   אני לא אוהבת מספרים זוגיים.
12.   אני יודעת קצת רוסית, קצת ערבית, קצת אמהרית, הרבה אנגלית. ואני אוהבת אהבת נפש את השפה העברית.
13.   לקח לי זמן להפנים שבגדים משובצים, חומים או סטרפלס זה יפה בעיקר כשזה לא עליי.
14.   יש לי ים: עליוניות, שמלות וצעיפים. באמת, לא נעים כבר.
15.   אני מאוהבת קשות במוקסינים.
16.   יש לי רווח (די רציני) בין הבוהן לאצבע בכף הרגל. את אחותי זה ממש מצמרר אבל אני דווקא מבסוטה- כפכפים זה בול אני.
17.   הכישרון הכי גדול שלי זה מציאת מקומות אחסון. איכשהו תמיד אמצא מקום למשהו חדש. בין המקרר לקיר, מתחת למיטה או מתחת לבלטות- הכול לגיטימי. התשובה האולטימטיבית לשאלה: 'אבל איפה נשים את זה!?' ( שמגיעה מבעלי בדר"כ) היא:'נמצא'.
18.   אני אוהבת דברים שעובדים בפשטות וגאונות. כמו מכונת תפירה, למשל.
19.   גדלתי בעכו אבל את אהבתי לים גיליתי רק כשהתרחקתי.

20.   ואם כבר בגד ים אז רק שלם. הכי סקסי בעיניי.

יום שני, 21 במרץ 2016

אֵם ובָּד בדרכים

בחודשים האחרונים יצא לי להעמיס את האוטו שלי בכל טוב, לנסוע רחוק ולפעמים גם ממש קרוב ולהציע את מרכולתי לעוברים והשבים. יש רגע כזה שאני מגיעה, מסתכלת ימינה ואז שמאלה, נושמת עמוק ומתחילה. פורקת אחד אחרי השני: שק גדול ואחד בינוני, מתלה צהוב ועוד אחד שמצאתי. סלסלאות קרושה ונצרים, מפה גדולה משובצת ומפיות רקומות של פעם.
אני פותחת את השקים ומוציאה אותם. סינר ורוד ואז ירוק, זר פרחים וקשת חגיגית, תיק ושמיכה ולאט לאט נוצרת הממלכה שלי.
ואחרי שהכול מוכן אני עוברת לצד השני ומסתכלת. מסדרת שרוך ומיישרת סינר. כשהאות ניתן אני מתחילה להתרגש. ואז הם מגיעים- חיוכים, לחשושים, אצבע קטנה של ילדה שרוצה לגעת- אפשר לקחת נשיקה? הם שואלים בביישנות.
יש כאלה שרק מסתכלים ויש את אלה שמברכים לשלום, יש כאלה ששואלים ויש גם את הביישנים. ויש פרגון גדול ומחמאות מכל הלב. כרטיסי ביקור עוברים דירה, שקיות מתמלאות בכל טוב וכך גם הלב שלי. אני רואה את הצבעוניות שלי בעיניים של כל אחד ואחת מהם ומתמלאת גאווה.
בסוף פברואר התארחתי ב שוקיבוץ גלילי Shukibutz ופגשתי את @nataly shpigler, היא פרגנה בתמונות משמחות ואני מפרגנת לה כאן בחזרה. תושבי ותושבות המרכז (אבל לא רק)- אם חשקה נפשכם בצילום מקצועי- דברו אתה. היא מתוקה אמתית ומקצועית. ו-היא בתחילת דרכה אז פרגנו לה!






רוצה פרחים, רוצה פרחים

"רוצה פרחים, רוצה פרחים
על הלחיים, על השפתיים, על הברכיים".
שמעתי פעם שיהלומים הם חבריה הטובים של האישה.
‫#‏מהזההשטויותהאלה‬.
פרחים זה הכי, אחותי.
אין עליהם- קטנים, גדולים, לבנים, צבעוניים.
תמיד משמחים, תמיד חגיגיים. על גבעול או בלעדיו, זר גדול או רק חצב.
עם התובנה הזו הגענו למטעי הנשירים המרהיבים בפריחתם הוורודה וצילמנו את קולקציית תכשיטי השער החדשים של ‫#‏אֵםובָּד‬.
יום שישי, שמש של אביב, מלא פרחים ודנה אחת יפה.
להזמנות חייגו 0522695224.



























צידה לדרך- השקת קולקציית תיכֵּיף ושקיכֵּיף

יש כל מיני סיבות שבזכותן בחרתי לפרסם את השיר היפה הזה פה.
האחת היא יום השוויון- יום של איזון, של התחדשות, יום שמבשר את בוא האביב ואתו הפריחה, הטיולים, ההרפתקאות.
הסיבה השנייה והמרגשת לא פחות היא השקת קולקציית התיכֵּיף והשקיכֵּיף- תיק בד לילדים ולילדות או שקיקי בד צבעוניים בתוכם אפשר לשים פירות, אוצרות, צבעים, ספר וכל מה שעולה על הדעת.
**לרגל ההשקה 30% הנחה- תיכֵּיף ב-35 ש"ח במקום 50 ושקיכֵּיף ב-18 ש"ח במקום 25***
להזמנות חייגו- 0522695224
ועכשיו השיר שהבטחתי:
צידה לדרך/ לאה נאור
אִם אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ
הָעוֹלָה אֶל הֶהָרִים,
הִזָּהֵר שֶׁלֹא תִּקַּח
אִתְּךָ דְבָרִים מְיֻתָּרִים.
קַח חֲלוֹם
לֹא כָּבֵד מִדַּי,
וְשִׂמְחָה
לֹא גְּדוֹלָה מִדַּי,
וְגַם שִׁיר
לֹא אָרֹך מִדַּי.
זֶה דַּי.
יֵֹש נוֹפִים יָפִים בַּדֶּרֶךְ
הָעוֹלָה אֶל הֶהָרִים,
הַתַּרְמִיל מוֹשֵׁךְ לְמַטָּה,
פֹּה עוֹזְרִים רַק הַשִּׁירִים.
שֵׁב לָנוּחַ, זְרוֹק לָרוּחַ
אֶת כָּל מַה שֶׁמְיֻתָּר,
וְעַכְֹשָיו, בְּלֵב בָּטוּחַ,
קַח אִתְּךָ מַה שֶׁנִּשְׁאַר:
לֹא אִכְפַּת לִי מַה לָּקַחְתָּ
וְאֶת מַה אַתָּה אוֹהֵב,
מַה שֶׁבֶּאֱמֶת חָשׁוּב
זֶה מַה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּלֵב: