יום ראשון, 14 בפברואר 2016

ורק אני מרוב אהבה

לרגל הValentine's day הכה שנוי במחלוקת חשבתי לתהות ולכתוב דווקא על נח. כן, ההוא מהתיבה.

יהודה עמיחי כתב:
"אם שוב ירד מבול מן השמים,
ייקחונו לתיבה עם כל זוגות השניים-
עם פיל ועם פילה, עכבר ועכברה,
עם כל הטמא והטהורה
ישמר אותנו נח, יעטוף-
כשתיל הגפן לעולם הטוב."
חשבתם על זה פעם?
ביום בהיר אחד נח קיבל הודעה לפיה עומד לרדת מבול כה אימתני שעליו להתארגן מהר על ציוד ולבנות תיבה גדולה מעץ. אבל זה היה החלק הקל. הוא למעשה התבקש לאסוף את כל הזוגות, מכל המינים ומכל הסוגים ever - בעלי כנף, הולכים על ארבע, טורפים, צמחונים, חיות לילה, וכמובן- את האדם. זה כשלעצמו הוא אתגר מספיק גדול. בשלב זה הוא היה צריך לגייס את כל כוחו כאיש שיווק. הוא היה צריך למתג את תיבת נח כמקום הכי אידיאלי, הכי מגניב, הכי קול ביקום. לא יודעת איך הוא עשה זאת בעידן חסר פייסבוק אבל הוא הצליח. הוא שכנע את כל הנוגעים בדבר שזה הצעד הכי נכון בחיים שלהם, העלה אותם על תיבה ו.. יהיה מה שיהיה. אלוהים גדול. והם האמינו לו.
****************************
בדיוני או לא- איש איש באמונתו יחיה- בינינו, מי מאיתנו מוכן לעשות צעד נועז כזה? מי מוכן להאמין לאדם שהוא כרגע פגש, שמספר לו שעוד רגע ירד מבול והוא-ולא-אחר נבחר להיות השורד האחרון של המין האנושי וכל שעליו לעשות הוא להצטרף לתיבת עץ שאמורה להכיל שלל חיות ויצורים- זכר ונקבה מכל סוג.
אני לא בטוחה מה מוסר ההשכל של הסיפור וגם לא מתיימרת להבין אבל מה שלי מיד קפץ לראש כמוטיב עיקרי בסיפור הזה הוא האתגר לבטוח. להאמין.

                                                            ****************************
האמונה והאהבה
הם עצם החיים
בעולם הזה
ובעולם הבא
(הראי"ה קוק, אורות התחיה, פרק יז)

אז למה כל כך קשה לנו להאמין? אולי בגלל שלהאמין פירושו לפעמים להתפשר? אולי כשאני מאמינה למשהו שאני עוד לא מבינה עד הסוף אני מעמידה את עצמי במקום חשוף? אולי דווקא הרצון או הכמיהה להאמין למשהו גדול ממני הוא זה שמפחיד אותי? שמסגיר את מחשבותיי? אם אני אאמין למישהו אני עלולה להפוך תלותית? האם אמונה מסרסת או מפתחת את היכולת לאהוב? ולמה הרב קוק קושר בין אמונה לאהבה?

**************************
"כשהזבוב אוהב ת'זבובית
תמיד הוא אומר לה
חוזר ואומר לה
מכולן יפיפית" (יוסי בנאי)

בחוויה שלי כשאני אוהבת משהו, אני מאמינה בו. כשאני אוהבת מישהו, אני מאמינה לו. למילים שהוא אומר, למחוות שהוא עושה עבורי. לחיבוק, לנשיקה. לאמירה יומיומית כזו או אחרת. אני לא יודעת אם הפילה או הזבוב אהבו את נח אבל אני יכולה להאמין שהם נתנו בו אמון, הלכו אחריו ואחרי דבריו המשכנעים וסמכו על כוונותיו הנקיות. החיות הלכו אחריו כי הן ראו את היופי שבו, את הטוב שניבט מעיניו, את הרצון האמיתי שלו לדאוג להם. הוא, בנחישות שלו, שיקף כמה הוא בוטח בדברים שנאמרו לו והולך עד הסוף עם התפקיד שניתן לו.
הזבוב בשיר של יוסי בנאי אוהב את הזבובית וחושב באמת ובתמים שהיא היצור הכי יפה עלי אדמות ואף אחד לא יכול לערער לו את האמונה בכך.
                                                       *********************
"בוקר, עיניים, אור, אהבה" (מאיר ויזלטיר)
אהבה היא לא רק אהבה לבן או בת זוג. היא אהבה לאדם, לאדמה, לרוח. ליצירה, לצלילים, לחיוכים, לעץ נטוי או שער חלוד. היא אהבה לדברים הקטנים והיא הדבר הכי גדול. היא שמניעה, שמצילה, שמתנגנת, שמערערת, שמהרהרת, שמאירה ומכבה ומעודדת. לא מחשבת, לא מתרצת, לא מתביישת. אין כמו אהבה. ככה, בפשטות.
                                                     
ולרגל יום האהבה הבינלאומי אשַמח אתכם במבצע מפנק על שרשראות הדגלונים של "אֵם ובָּד".
את שרשראות הדגלונים יצרתי מתוך אהבה אמיתית ליצירתיות, לצבעוניות, לחגיגה, אהבה לחיים. שרשראות הדגלונים המתוקות מקשטות את החדר והלב בצבעוניות משמחת וחגיגית. הן מוסיפות חמימות לסלון, רומנטיקה לחדרי שינה, עליזות לחדרי ילדים וישמחו לקשט גם ימי הולדת ושאר מסיבות.
עשויות בדי כותנה, דו-צדדיות, באורך של 1-1.2 מ'. בכל שרשרת 6-8 דגלונים תפורים באהבה לסרט בד בצבע תואם. ועכשיו, עד יום ג' (16.2, כולל) ב- 60 ₪ במקום 70! כי כל סיבה היא סיבה למסיבה!

·         הזמנות בטלפון 0522695224 או במייל gedaslook@gmail.com
·         יש לציין גוון מועדף (יש 1 מכל 1- אהבתם? תזמינו!)
·         ניתן לשלוח לכל חלקי הארץ בתוספת דמי משלוח












יום שלישי, 9 בפברואר 2016

מה בין חודש אדר ל"אֵם ובָּד"?


"מִשֶּׁנִּכְנַס אַדָּר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה" (תענית כט)

חודש אדר הוא בכלל החודש האחרון של השנה, אז למה לו לשמוח? הרי סוף משול בדרך כלל לכישלון, לחולשה, להפסד. גם מגילת אסתר הנקראת בפורים היא האחרונה לכתבי הקודש. בחג פורים עצמו יש כמה מוטיבים של סוף- בית המקדש חרב, עם ישראל כמעט והושמד.. אז מה בכל זאת כל-כך משמח בזה?

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" (שלום חנוך)

החכמה האמיתית היא לראות את נקודת האור בתוך כל החושך שמסביב. נכון,  עמדו לכלותנו וכמעט הגיע הסוף אבל למעשה זו הייתה ירידה לצורך עלייה. משם הגיעה תקופת בית שני ושוב אנחנו על הגל.. מתוך כך עלינו לשמוח לא רק בפורים אלא בכל חודש אדר וכך ישמע קול צחוקנו לכל אורך כל השנה שתבוא עלינו לטובה.

                                                                   ******************
וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא)

בכל ערב שבת אבא שלי שר לאימא שלי שיר הלל לאישה העברייה. כך גם בעלי שר לי, ואחים שלי לנשים שלהם.. אחרי שטרחה כל אחת מאיתנו להכין את השבת- הגיע הזמן שנשב, ננוח ונקשיב לכמה מילים מפרגנות. 
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה.. גמלתהו טוב ולא רע.. הייתה כאניות סוחר.. ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה...". 22 שורות כמספר אותיות הא'-ב' שמהללות ומשבחות את פועלה ומרצה של האישה; עד כמה היא דואגת, תומכת ומשרה בטחון, מכלכלת ומפרנסת. עד כמה היא אמיצה וטובה, צנועה וישרה.
היא הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת.
 גם בפיוט המקסים הזה נאמר כי עלינו לצחוק דווקא ביום האחרון, בסוף, לכאורה בחושך. שפה טמון כוחנו להשפיע טוב, אור וברכה על ידי שמחתנו.

פעם חשבתי שלהפוך את יום האם ליום המשפחה זה ממש ביזיון- היום אני יודעת שאימא, כבודה במקומה מונח- היא עיקר הבית, היא עמוד התווך, היא תמיד יודעת איפה כל דבר מונח ומה חסר ולמי צריך להתקשר ואיזה טופס צריך למלא ולאן. אבל בשביל שאימא תוכל לקיים את כל המעלות שבה, ויש הרבה, צריכה להיות משפחה. ועדיף גדולה, בריאה ושמחה.
******************
תמיד אהבתי לתפור. לקחת בד, חוט ומחט וליצור סיפור. פעם סיפור על שמיכת טלאים שמטיילת בעולם ופעם על סינר שנמאס לו להיות נקי  ופעם על פיסת בד שהופכת להיות סרט צבעוני לשער.
כך אני יוצרת עולם נעים ורך למגע. כששואלים אותי אני עונה שההשראה שלי מגיעה מהמשפחה שלי, מהילדים שלי. אתם אני גדלה, מגלה, לומדת. בעיקר מהצורך היום-יומי שלהם (ושלי, בואו נודה בזה..) למשחק מעניין וכיפי ביחד שגם טומן בחובו למידה משמעותית, עבורי ועבורם.

בלימודיי במסגרת התואר הראשון בחינוך קראו לזה- 'פיתוח יכולות המשחק הסוציו-דרמטי' או 'אינטראקציה משחקית מעולם המבוגרים'. תרשו לי לשים לרגע בצד את ההגדרות הבומבסטיות, ופשוט לקרוא לזה 'לשחק בלהיות אימא'. כשהבת שלי שואלת אותי מייד כשהיא מגיעה מהפעוטון- 'אימא, את רוצה קפה? אימא, את רוצה כריך עם ריבה?' אני  מתמוגגת. כי הרי זה לא הקפה, או הכריך. זו הדאגה, הרצון להיטיב, לשמח. שכנראה, אולי, ככה, בטעות... היא למדה ממני ומאבא שלה כערך עליון במשפחה.

את הסינר הצבעוני והמתוק של "אֵם ובָּד" יצרתי בעקבות בקשה של חברה שחיפשה סינר לבת שלה שכל כך אוהבת לשחק במטבח כמו הגדולים. היא חיפשה ולא מצאה ואני החלטתי לפרגן לה- משפחה או לא? אז הוצאתי גזרה, בחרתי בדים מתוקים, גזרתי ותפרתי מסביב, חיברתי סרטים והופ! יש סינר. מדליק, צבעוני, דו-צדדי. ואפילו עם כיס!

לכבוד יום המשפחה ובזכות המשמעות העמוקה שיש למשפחה עבורי, בזכות ההשראה שהם נותנים לי, בזכות הביטחון שהם משרים עליי, בזכות הכוח שהם מעניקים לי להמשיך ליצור ולייצר-

אני יוצאת במבצע מתוק על כל סינרי הילדים של "אֵם ובָּד"

                             מהיום (שלישי, 9.2) ועד יום שבת (13.2) ב-55 ₪ במקום ב-70!

·         הזמנות בטלפון 0522695224 (עדיף) או בפרטי
·         יש לציין גוון מועדף
·         ניתן לשלוח לכל חלקי הארץ בתוספת דמי משלוח
הסינרים עשויים כותנה, דו-צדדיים, עם כיס. מתאימים לבני 2-6, מתכבסים ככל שאר הבגדים. מתאימים למשחק, לשעת ציור, עבודה בגינה ועוד- כיד הדמיון הטובה עליכם.

חודש אדר שמח,
ושנזכה כולנו לים של זמן איכות עם האהובים בחיינו.
מ"אֵם ובָּד".






יום שבת, 30 בינואר 2016

ציפיות או לא להיות



חברה הציעה לי להגיע לשוק איכרים בפסטיבל דרום אדום.
חברה אחרת קישרה אותי למפיקת אירועים שעוסקת בנישה של אירועים לאמהות וילדים.
בדיוק באותו היום קיבלתי את לוח הבחינות לסמסטר א'.
מפה לשם מאז אני מנסה לבנות לעצמי לוחות זמנים, סדרי עדיפויות ולהשתמש בשלל האסטרטגיות שלמדתי לניהול זמן יעיל.

לשמחתי הרבה, בנוסף להיותי סטודנטית מן המניין ויוצרת אני גם רעיה וגם אימא במשרה מלאה. וגם בת, ונכדה, וכלה, וגיסה, וחברה, ושכנה.. בקיצור, בת אדם נורמלית לחלוטין. אממה, אני פרפקציוניסטית הארד קור.
איזו מילה מעצבנת. (בכלל, מילים שאפשר להגיד בראיון עבודה גם בתור "נקודת חוזק" וגם "נקודת חולשה" הן מילים מעצבנות, מתחכמות כאלו. כמו עקשנית או... אינדיבידואליסטית).

בעוד אני מנסה להבין על מה לוותר ועם מה לזרום עולות בזו אחר זו ציפיות היקום ממני.
הנה בעלי שמצפה ממני להיות לבבית, רכה ונעימה אליו מבוקר ועד ליל.
הנה הילדים המתוקים שלי שמצפים ממני שאהיה זמינה וסבלנית בכל עת.
והנה המרצה שלי שמצפה ממני להגיש עבודות **מעולות** בזמן ובלי שאלות מיותרות,
וההורים שלי שמצפים שאתקשר לעתים קרובות,
וסבא וסבתא שהיו שמחים אם הייתי באה יותר,
והשכנה שבדיוק עוברת דירה ואולי מצפה שאבוא להיפרד,
וחברה שהייתה שמחה שנצא קצת כי 'מה נהיה כל היום אנחנו שקועות בלופ של היומיום?!'...
וכמובן יש אותי. בכל זאת, ראוי שכל אדם יצפה מעצמו ולו מעט. ואני ברוך השם לא חסה על עצמי.

בסוף החלטתי להעלות הילוך ולתת גז. לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר חתיכה נאה לכל אחד.
אני אלך לירידים וגם אשאר בעניינים! מבצע 'אֵם ובָּדרכים' יוצא לדרך!
אז איך זה קורה?!
אני בפול גז עם הלימודים (למרות שבפעם הראשונה בחיי דחיתי מבחן למועד ב'. שיחכה לו).
עם הילדים אי אפשר לזייף כמובן (אבל אפשר לוותר על שנ"צ).
בעלי שיחיה נותן כתף ואף אוחז מספריים וגוזר כשאני מבקשת בנימוס.
אפילו המשפחה המורחבת מתגייסת למבצע- רב"ט דודה ותא"ל סבתא. ממש חטיבה לתפארת מדינת ישראל.

ובין כל אלה אני מוצאת זמן להיכנס לממלכה שלי- לתפור, לגזור, להתאים צבעים, נקודות ופרחים, אלכסונים וכוכבים. להשלים חוסרים ולמלא סלים בכל טוב רך וצבעוני לקראת אנשי ונשות מרכז הארץ ודרומה.
בינתיים אני מצליחה לא רע.. נחכה לתוצאות.

ואחרי כל ההקדמה הזו אני שמחה לבשר ש"אֵם ובָּד" נודדים במהלך השבוע-
  • ביום רביעי, ה-3/2, קניון רננים ברעננה, במסגרת יריד "מועדון אמא" המפרגן לאמהות ונשים לרגל יום המשפחה
  • בשישבת 5-6/2, קיבוץ כפר עזה, במסגרת פסטיבל "דרום אדום" המקסים שחוגג את פריחת הכלניות
אני אגיע, וגם הציפיות שלי. בואו, תחזיקו אצבעות, או גם וגם.





בתמונות: כמה ציפיות מאורגנות היטב, ואחת אני.

יום שני, 4 בינואר 2016

C'est la vi (או בעברית: אלה החיים)

בוקר. מנערת שמיכה ושתי כריות. ואז שמיכה קטנה כחולה וכרית ואז עוד שמיכה, ורודה. וכרית.
מתלבשת, מלבישה. מצחצחת לי, מצחצחת לו, מצחצחת לה.
פעמיים שוקו, אחד נס, אחד שחור. בלי סוכר. 3 עוגיות. אימא, אפשר עוד חצי? אחרון, אחרון, סביב, סביב.
מעיל, צעיף. תיק ועוד אחד ועוד אחד. מפתחות פותחים, מפתחות סוגרים וקדימה לעולם.

צהריים. חייבת שנ"צ. או שלא. תלוי מה בלו"ז. עדיף שכן.

אחר הצהריים. ארבע כוסות תה עם דבש. 4 עוגיות.

ערב. מקלחות, סיפור ולישון. אימא אוהבת אותך הכי בעו-לם, יותר מכו-לם.
כלים יבשים out, כלים רטובים in. הכביסה תחכה למחר. או מחרתיים.
סיגריה. ואז הם מגיעים. קטנים, גדולים, אמיתיים, מומצאים.
רעיונות נוצרים ויוצרים-
שמיכות, תיקים, כריות, סינרים. כיסים וכפתורים, סרטי סאטן ופרחי משי. שרוכים, טלאים.
מאיפה מתחילים?                                
                                                      *************************

לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. (קהלת, ג1)

                                                     **************************
לפספוס יש טעם של לימון. חמוץ-מריר-עוקצני.
דוחק הזמן, כובד היומיום ושאר מרעין בישין דוחקים הצידה את אותם הדברים שאנחנו רוצים לעשות ומפנים מקום לדברים שאנחנו צריכים לעשות. האצבעות חסרות סבלנות, הראש מתפוצץ מרעיונות אין-ספור, אבל... יש כביסה לקפל וטלפון להרים ובדיקה לערוך. ועשרים וארבעת השעות האלה, המעצבנות, החד-משמעיות, עומדות בצד ומביטות עלינו בספק אדישות ספק לגלוג. מגחכות על הניסיון להספיק. 'עם הזמן זה יעבור', הן אומרות.

ביום הולדתי ה-30 הייתה לי הארה.
למרבה האירוניה (ואולי לא) זה היה יום קשה. ציפיות מגובשות היטב התנפצו להן מול עיניי בזו אחר זו כמו חמשת הבלונים, ירוק, צהוב, סגול, כחול ואחת אדומה שעפה עם הרוח- ואז הבנתי. אלה החיים שלי. ורק אני אחראית עליהם, על הגשמתם, על מיצויים.

  *************************
ולמה אני מספרת לך את כל זה? כי "אֵם ובָּד" נולדה בדיוק מתוך הרצון הזה, זה שהוא כל-כך פשוט וכל-כך מורכב באותה הנשימה. להיות פה ושם. לעשות גם מזה וגם קצת מזה.
מאחלת לעצמי ולך את היכולת להגיע לדיוק. בין המצוי לרצוי, בין העיקר לטפל, בין הגשמיות להגשמה.
ואמרו, אמרו אמן.

תמונה ילדה מחזיקה בלונים מכאן