צֵא
וּלְמַד (דברים
כו, ה)
היום
הראשון ללימודים ריגש אותי מאז ומתמיד. בתור ילדה הייתי עוברת שוב ושוב על הספרים,
בודקת שהעטיפות מהודקות ועל המדבקות מתנוסס שמי, בכתב הכי יפה שאפשר. את הקלמר
הייתי פותחת שוב ושוב לוודא שיש בו את כל מה שצריך- שהעיפרון מחודד, שהמחק נקי. לא
היה בי שום חשש או אכזבה שהחופש נגמר. להיפך- החופש הספיק לי ורציתי לחזר לשגרה,
ללמידה שתמיד הייתה אהובה עליי. לקראת סוף החופש סיכמתי לעצמי בראש מה עשיתי
בחודשיים האחרונים ובדרך כלל הייתי מרוצה.
גם עכשיו,
כשמגיע היום הראשון בחודש ספטמבר משהו בי מתכונן, מצפה, כאילו הייתי עדיין אותה
ילדה שמכינה לעצמה את החולצה הכחולה והג'ינס הכי חגיגי בארון ולצידם גרביים נקיות
ונעליים מצוחצחות.
אבל
היום, כשאני כבר גדולה, אימא, וגם מורה, משהו בי מבין מה זה אומר להיות חלק ממערכת
החינוך. והתובנה הזו מפזרת את אבק התמימות, מעכירה את האווירה. אז נכון, יש
אלטרנטיבות מדהימות שכל כולן ממוקדות בילד, בנקודת המבט שלו, בסיפוק יצר הסקרנות
והאהבה הטבעית כל-כך ללמידה - אבל זה לא מספיק. עלינו לעודד את הילדים שלנו ללמוד,
לדעת, לגלות, ובעידן שבו אנו חיים אין פשוט מזה. דר' גוגל ישמח לענות על כל שאלה.
מרחבי האינטרנט העצומים מלאים בידע כה נרחב ומפורט שלעיתים לא ברור איך הסתדרנו
בלעדיו קודם. הלמידה היא מפתח לעצמאות, לביטחון, היא קרקע להשראה, לצמיחה. היא
פותחת לנו שער אל עצמנו וחלון למה שמחוץ לנו. מקומם אותי לראות שמסגרות ששמו לעצמן
את הלמידה כערך עליון מוגדרות כ'אלטרנטיבה' ולא כ'מיינסטרים'. זו בעיה (בלשון
המעטה) ששיקולים כמו כסף, התייעלות, ותק, תוצאות ומדדים מעצבים את הדרך ומקבעים
צורת מחשבה ישנה שכבר אינה תואמת לצרכים ולרצונות של המאה ה-21. זה מקומם אותי
בתור אדם, מתסכל אותי בתור אימא ומביך אותי בתור אשת חינוך.
כשהייתי
ילדה, הדברים (לפחות מנקודת המבט שלי) היו פשוטים יותר.
וְשָׁמַרְתָּ
אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת
בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ
מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה ... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן
אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח', ו-ח)
למרבה
הפלא (או שלא) פרשת השבוע היא פרשת "עקב" העוסקת גם היא בתוצאות. למען
האמת משה, שמוסר את דברי ה' אומר בפירוש לעם ישראל: תתנהגו יפה- תקבלו. לא תתנהגו
יפה- לא תקבלו. רגע לפני שהם נכנסים לארץ ישראל הוא עוצר אותם ואומר: 'זוכרים כמה
רע היה לנו בגולה? כמה קשה היה וכמה רצינו להגיע לארץ הנכספת? וזוכרים מה הבטחתם
לעשות כדי שיהיה אחרת?.
העצירה
הזו רגע לפני, ההבהרה הזו, התזכורת הקטנה להבטחה- כמה זה חשוב לעשות את זה עכשיו,
רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים. לפנות את הזמן שלנו ולשבת עם הילדים (או עם
התלמידים) שלנו, לנסות לשחזר יחד את רגעי הקושי והאתגר ולהבין איך אפשר להתגבר
עליהם. ובסוף לנסות ממש לדמיין איך הדברים יראו כשזה יצליח לנו- מה יהיה שם בדיוק
שיסמל את ההצלחה?
הילדה
מתקשה בחשבון? בואי נדמיין יחד, בדמיון הכי פרוע את שיעורי החשבון, את המורה, את
המבחן. בואי נראה איך תרגיל החשבון הכי מסובך- עם הנעלמים, השברים והמשוואות- נפתר
כמעט מעצמו.
הילד
לא מצליח עם אנגלית? בוא נדמיין ביחד איך הוא שר באנגלית, מבין את הסרט שיש עכשיו
בטלויזיה, יושב וקורא חוברות קומיקס באנגלית בקלי קלות והכול פשוט זורם.
עכשיו,
כשהדמיון מגובש, כשהרצון נאמר- קל יותר להגיע למטרה. נכון, עדיין תהיה דרך והדרך
תהיה מאתגרת ותדע ימים יפים פחות, בדיוק כמו עִם בני ישראל, אבל הרצון שם- loud
and clear. הוא המגדלור שמראה לנו את הדרך.
כל
אחד רוצה להצליח. אולי לא חשוב לי לקבל 90 או להיות חביב המורה אבל להצליח- אני
רוצה. להבין- אני רוצה. לדעת- ודאי שאני רוצה. בעצם, אני ומשה די דומים בדרך
החשיבה שלנו. כפי שהיה לו חשוב לעצור ולהזכיר לעם ישראל שהם ורק הם אחראים למעשים
ולהשלכות שלהם, כך גם אני מאמינה בתור אימא, בעלת עסק ומורה שאין פה קסמים. את
תעבדי, תשקיעי, תרצי- תצליחי. וההצלחה שלך- היא שלך.
"כשאתה רואה מישהו נועל את מגפיו הכבדים, אתה יכול להיות סמוך
ובטוח שהרפתקה הולכת להתרחש" (פו
הדב, א.א מילן)
השבוע
האחרון לחופש כבר פה ואיתו שנת הלימודים החדשה שמציצה מעבר לפינה. בין אם ילדכם
ממשיך עם המורה והחברים המוכרים לו או הילדה עולה לכיתה א'- ההתרגשות בשיאה. משנה
לשנה אני מגלה שהזמן הזה מוקדש, לא רק אצל התלמידים שבינינו, להתארגנות, להתחדשות,
לחישוב מסלול מחדש. הרגלים שנשכחו מתהווים מחדש, גבולות שהיטשטשו מוגדרים לאט.
בגדי ים וגופיות מפנים את מקומם לתלבושת אחידה. המלצות על ארוחות צהריים קלילות
ומזינות הופכות לא רלוונטיות וחיפושים אחר הסנדביץ' המושלם תופסות את מקומן
באלגנטיות.
עבורי,
תחילת שנה זהו זמן מצוין להתבוננות. על השנה שחלפה ועל זו שתבוא. בימים אלו ממש
אני עובדת על תכנית לשנה הבאה- מציינת לעצמי תובנות קטנות, משתדלת לזכור הצלחות
וללמוד מניסיונות שפחות עבדו. זהו תהליך מרגש, ממקד ולא תמיד פשוט.
ברוח
ההתחדשות אני מזמינה אתכן להנות מ-10% הנחה ברכישת מחברות מגונדרות, לוחות
ממו, פנקסים מעוצבים וכל מה שיכול לעזור לכם לעשות סדר במחשבות לקראת השנה החדשה
(המבצע בתוקף במהלך חודש ספטמבר, ברכישה טלפונית 0522695224 או בתיאום מראש
במטולה).
ואם
כבר מדברים על סנדביצ'ים, אני מתכבדת להזמין את אלונה הוטר, בלוגריסטית אוכל
ומשפחה, אם ורעיה בגליל העליון, קיבוצניקית בעבר ובהווה ואישה מדליקה באופן כללי.
את אלונה הכרתי בזכות אהבתה ללייף סטייל ודברים יפים, היא פרגנה לי ואני קראתי
בחדווה את סיפוריה על איך זה להיות אימא למתבגרת (נכון, אני עוד לא שם, אבל שווה
להתכונן מראש).
נפגשתי
עם אלונה כדי לבדוק איך היא מכינה את עצמה ואת ילדיה לשנה החדשה- ותופתעו על מה היא בחרה לספר לי..
אז אם חשקה נפשכם בסנדביץ' חלומי לילד הבררן או פינוק של בוקר לנסיכה אנינת הטעם או
שפשוט בא לכם לפנק את עצמכם- תקראו את אלונה. היא יודעת סנדביץ' טוב מהו.
