יום חמישי, 15 בספטמבר 2016

לקראת העשור הרביעי בחיי


אימא שלי ילדה אותי בערב ראש השנה. רגע אחרי שסיימה לבשל ולהכין את הבית לחג, רגע לפני שהשנה החדשה הגיעה- הגעתי אני. ומאז ראש השנה זה החג האהוב עליי ואני מרגישה בו חגיגית יותר מכולם.

היום אני בת 31. אין ספק שהמספר הזה מעלה בי תחושות מעורבות אבל אני גאה בו. על אמת. מרגישה שהגעתי למקום טוב עד עצם היום הזה. הכי אני אוהבת את השערות הלבנות שלי (ספרתי כבר 5!), אלו שמופיעות בשקט, אחת-אחת, מתגלות אחרי שוך הסערה בין קווצת תלתלים שנפרמה לה. אני אוהבת אותן כי הן מסמלות עבורי את הדיוק של הזמן, של הגוף ושל הנפש. כולי תפילה שבעוד כך וכך שנים אתפאר גם אני ברעמת תלתלים כסופים וקמט של צחוק בזוית העין.


היום אני בת 31 ויש לי עסק. ועסק- זה וואחד עסק. העסק הזה מעסיק אותי המון. אני מתפתחת בו, לומדת על עצמי בתוכו ומשתדלת מדי פעם להסתכל עליו מהצד, לראות איך הוא גדל, איך הוא לומד לדבר וללכת. אני גאה בו, אני גאה בעצמי כשאני בו. מגשימה חלומות גדולים וקטנים דרכו. לפעמים, העסק הזה מוביל אותי יותר משאני אותו. דרך ההתפתחות שלו אני רואה דברים שלא ראיתי, חווה חוויות שלא הכרתי, מאותגרת. העיסוק הזה משקף לי מקומות בעצמי, גם כאלה שפעם הדחקתי או סירבתי להודות בקיומם. הוא מראה לי מי אני- מה אני יודעת לעשות? ממה אני נהנית? איפה קשה לי? פתאום דברים שלכאורה היו ברורים לי מתבררים כלא-פתורים, נסתרים. התמונה מתבהרת ומתכהה ומתבהרת שוב.
היום אני בת 31 ואני מבינה כמה זוגיות היא דבר מורכב. לפני זמן מה קראתי סיפור על זוג קשישים מאוהב ומה שזכור לי מכל הסיפור הזה אלו 2 מילים: יום-יום. וזה כל כך מדויק. על זוגיות צריך לעבוד יום-יום. זה מתחיל בלא לפספס נשיקת בוקר טוב, וזה נמשך בלשבת ביחד בערב אחרי שהילדים נרדמו ולצחוק על משהו שקרה בבוקר. היום שזורם לו בטבעיות- בוקר, צהריים, ערב, השגרה שבולעת, שמשכיחה- כל אלה הופכים את כל הקטע של הזוגיות לעניין לגמרי לא פשוט. אין פה טריקים, אין קסמים. צריך לעצור, להתעניין, להסתכל, לגעת, לחייך. שמתם לב להבדל בין "יומיום" ל"יום-יום"? הסוד הוא לא לתת לזה לשקוע בנבכי היומיום, אלא לעבוד על זה יום-יום.

היום אני בת 31 ואני עדיין אוהבת לתת ולקבל מתנות, ממש כמו ילדה קטנה. איכשהו אני תמיד מוצאת סיבה למתנה- כי בעצם למה לא? אני מתרגשת מעטיפות מרשרשות, סרטים מסולסלים בצבעים מטאליים ואריזות צבעוניות משמחה. מתנה היא סימן שחושבים עליי, שיודעים מה אני אוהבת, שמכירים אותי. כשאני נותנת מתנה אני בעצם אומרת: 'חשבתי עלייך, רציתי לשמח אותך'. אני לא אוהבת לקבל או לתת במתנה בגדים או נעליים (הסבר יינתן בפוסט נפרד על אמונות תפלות) וגם לא אוכל (חוץ ממרציפן שתמיד משמח אותי) ומוצרי טיפוח. סיכה יפה, פרח ריחני או משחק קלפים חדש ישמחו אותי מאוד.




 היום אני בת 31 ואני מאותגרת מהחיים האלה. משתדלת להחכים בהם, לראות את הטוב. מודה על אור עיניים, חבר או שניים, על צחוק של ילד ושמי התכלת. על מה שיש לי בעולם.


היום אני בת 31, וכמו כל חובבת מילים מושבעת אני אוהבת ברכות. יש משהו במילה הכתובה שהופך כל ברכה למשהו אמיתי, מוחשי, בר השגה. אני אוהבת לכתוב ברכות לאנשים יקרים, עם כמה מילים מתוך שיר מלא במשמעות ולב קטן בפינה, או בלון.
אז לרגל יום הולדתי הלועזי שחל היום והעברי שחל בערב ראש השנה אני רוצה לפנק אתכם בהגרלה סופר שווה! כדי שגם אתם תוכלו לכתוב ברכה לשנה החדשה למי שאוהבים. עם שיר ולב, או כוכב.
**הגרלה**

אז מה עושים כדי לזכות?
חבבי את "אם ובד- מתנות שמבינות בנות", תייגי חבר/ה אהוב/ה וכתבי לו/ה ברכה בתגובות ותוכלו לקבל 2 מארזי רביעיית איגרות לשנה החדשה! ההגרלה תיערך ב-19/9/16. בהצלחה!
ואם אתן רוצות להיות בטוחות שמארז הברכות יהיה בידיכן תוכלו לרכוש אותו עכשיו במחיר חג בחנות החדשה שלי. לרכישה הקליקו: https://market.marmelada.co.il/products/3853993259
במארז איגרות הברכה 4 כרטיסי ברכה בצבעוניות מתוקה ועט תואם.
הברכות מודפסות על גבי נייר איכותי, וארוזות יפה-יפה.